מאחורי הקלעים של החלום

לנהל סטודיו זה החלום של הרבה מדריכים ומדריכות.
לעבוד מתוך תשוקה, להיות עצמאים, לבנות קהילה סביב תנועה ובריאות.
אבל מאחורי התמונות באינסטגרם והחיוך בקבלה יש את מה שלא רואים.

וזה?
זה יום שכולו עשייה. לחץ. אחריות.
וזה עוד לפני השיעור הראשון.

05:30 מתעוררים לפני כולם

לא בשביל מדיטציה ולא בשביל קפה שקט.
כדי לפתוח את הדלת למתאמנים הראשונים.
להדליק אורות, לבדוק שהמערכת עובדת, למלא את מתקן המים, לוודא שהכול נקי.
ולפעמים גם לתקן מזגן תקול, להחליף מנעול תקוע או להרים טלפון לספק שלא הגיע אתמול.

07:00–10:00 בין שיעור להודעות

היום באמת מתחיל.
מעבירים שיעור, עונים לשאלות, מסדרים את המקום – ובין לבין:
הודעות, וואטסאפים, מישהו שלא נרשם, מישהי שרוצה שיעור ניסיון, ביטול של הרגע האחרון.
ואז מגיעה מתאמנת שצריכה עצה – על הגב, על הנעליים, על החיים.

אנחנו המדריכים – אבל גם אנשי השירות, ההנהלה, והלב של הסטודיו.

11:00 בין הספק לחשבונית

ציוד שלא הגיע, טלפון מהספק, הודעה מהמעצבת, מייל מהנהלת החשבונות.
המדריך של הערב מבקש להזיז שעה.
מישהי מבקשת להצטרף לקבוצה שכבר מלאה.
ועוד לקוח כותב: "אפשר לשלם בפייבוקס במקום אשראי?"

הכול ביחד. והכול עכשיו.

13:00 "אכלתם היום?"

אולי כן ואולי לא.
אבל אין זמן לבדוק.

כי עכשיו מתחיל החלק האמיתי של הג'אגלינג המשפחתי:
הסבתא לקחה את הילדה אבל צריך להזכיר לה שיש גם חוג.
הבן/בת זוג יאספו מהסבתא, אבל רק אם יסיימו מוקדם.

אולי אצליח לקפוץ הביתה לבשל משהו לארוח ערב או למחר, לשים את הראש לחצי שעה (הלוואי)
ובתוך כל זה מתכננים מי יהיה עם הילדים בערב, כי אתם בסטודיו עד 21:00.
וזה ככה עד שנצליח לבנות צוות מדריכים שממש אפשר לסמוך עליו להעביר שיעור, לסגור כמו שצריך, להבין את העסק ואותנו ושנוכל להיות קצת יותר רגועים.

אז כן, אוכלים ביס פה, לגימה שם בין הפלאפון ללוח הזמנים, בין הפוסט לסדנה הקרובה.

16:00–21:00 – חוזרים להדריך

עוד לקוחות, עוד שיעורים, עוד שאלות.
מישהו מגיע בלי מגבת, מישהי רוצה לבדוק "רק עוד פעם אחת לפני שמתחייבת", זוג שרוצה להצטרף אבל רק אם זה בשישי בבוקר שכבר מלא.
אתם עדיין מחייכים אבל כבר מרגישים את הרגליים.

ובבית? בן או בת הזוג כבר סיימו לארגן ארוחת ערב, ילדים במקלחת, סבתא חזרה הביתה.
אולי מחר נספיק להרדים בעצמנו, אנחנו מלאי רגשות אשם.

22:00 – סוף סוף שקט

הסטודיו נסגר.
אבל המוח לא.
עוברים על יומן השבוע הבא, מסכמים הכנסות, בודקים קמפיינים, מתקנים את טופס ההרשמה, חושבים על שינוי בלוח הזמנים.

רק אז אולי מצליחים גם לנשום.

סטודיו זה לא רק עסק זו דרך חיים

סטודיו דורש:

• ניהול
• שיווק
• גבייה
• שירות
• לוגיסטיקה
• תפעול
• הקשבה
• משפחה שמבינה ותומכת
• וצוות שמתישהו, נצליח לבנות

וזה לא נגמר…

אז איך פושר נכנס לתמונה?

אנחנו יודעים בדיוק מה עובר עליכם כי אנחנו מלווים עשרות בעלי ובעלות סטודיו בדיוק כמוכם.
אנחנו יודעים מה זה שאין זמן לעצור לחשוב, שאין זמן לבנות תהליך כי הכול קורה בזמן אמת.

פושר לא מגיע מלמעלה.
אנחנו לא אומרים לכם מה לעשות אנחנו בונים איתכם, ביחד ונקודתית.

מלווים תהליכים, יוצרים סדר, משחררים עומסים, ומחזירים שליטה.
ממש איפה שאתם בין השיעור לפוסט, בין המייל להודעה, בין הסטודיו לחיים אתם קובעים את הפגישה מתי שנוח לכם.